top of page

למה כולם חושבים ששאתם ממש טובים ורק אתם לא?


בשנת 1963 ד"ר מולץ, מנתח פלסטי

שם לב למשהו מוזר.

כמעט שליש מאלו שעברו אצלו ניתוח,

חשבו שהניתוח לא חולל כל שינוי

הם המשיכו להרגיש "לא יפים" או "לא ראויים" גם לאחריו.

כשהחל לחקור את הנושא גילה מולץ

שכל אחד נושא בתוכו תמונה קטנה - תמונת הפרופיל שלו.

תמונת הפרופיל הזו היא ממש כמו ציון במבחן שאנחנו נותנים לעצמינו,

כמה אני ראוי להרוויח?

כמה מגיע לי להיות מאושר?

עם איזה בת זוג מגיע לי לחיות?

האם מגיע לי לחיות אורח חיים בריא?

לתמונה הזו קוראים דימוי עצמי.

והממצא הכי מפתיע במחקר שלו היה

שלעולם, אף אחד, לא הצליח לנצח את הציון שהוא נתן לעצמו.

מי שחשב שראוי להרוויח 10K?

גם אם ירוויח 30K, ייעשה הכל (באופן בלתי מודע)

כדי שלא ירוויח שוב את אותו סכום, אותו הוא לא מסוגל להכיל.

מי שעשה דיאטה אבל בדימויו הוא עדיין שמן?

במוקדם או במאוחר יחזור להיות בדיוק אותו שמן שהוא תופס את עצמו.

מי שיקודם בעבודה אבל לא ירגיש שהוא שווה את הקידום?

מהר מאוד יוחזר לתפקיד הקודם - ואף ירגיש הקלה.

מי שיצא לו להרגיש על עצמו את תסמונת המתחזה

התסמונת שבה כולם חושבים שאתם טובים

ורק אתם לא,

בוודאי פגש את הקול הפנימי שלו

זה שאמר לו "שהוא לא מספיק טוב"

"לא מספיק שווה", או "לא מספיק ראוי".

אז האם להציב לעצמינו מטרות גבוהות לשנה החדשה זה תמיד הדבר הנכון?

לא אם לא שינינו בהתאם גם את הערך העצמי שלנו

שלעולם לא יתן לנו לנצח אותו. אפילו לא 1-0 קטן.

אז איך בכל זאת נצליח לנצח?

איך נעלה את הערך שלנו בעיני עצמינו?

אחת הדרכים המשמעותיות היא לצאת למסע הגיבור הפרטי שלנו.

לשאול את עצמינו

"מהו המקום הבטוח שאני יודע שעוצר אותי במקום?"

"מהו הפחד שאני יודע שהגיע הזמן להשתחרר ממנו?

"מהי השאיפה שבלב שרק אני עוצר את עצמי מלהגשים?"

ואלו צריכות להיות המטרות שלנו בכל שנה מחדש.

כי צמיחה מתמדת והתמודדות עם אתגרים

היא הסוד לעליית הערך שלנו, בעיניי עצמינו.

היה זה כריסטופר קולומבוס שאמר:

"לעולם אינך יכול לחצות את האוקיינוס

עד שיהיה לך האומץ לאבד את החוף,

הספינות מוגנות בנמל

אבל לא לשם כך הן נבנו".











bottom of page