top of page

מה הקשר בין 'האדונית והרוכל' לבין שוק העבודה המודרני?


כשקראתי את האדונית והרוכל (כן, הסיפור הזה שלמדנו לבגרות) בפעם הראשונה,

הבנתי את הסיפור קצת שונה מאיך שמלמדים אותו,

וכנראה גם קצת שונה מאיך שהמחבר התכוון.

לפי הבנתי, הסיפור בכלל דיבר על איזור נוחות ופיתוח תלות.

מבחינתי העלילה דיברה על יוסף הרוכל, שנקלע לגמרי במקרה לבית האדונית

ונשאר לגור בביתה למרות הצורה שהתייחסה אליו

רק בגלל שדאגה לו לאוכל, לבגדים, וללינה

בזמן ששוטט ביער אפל כשהמבול בחוץ לא הפסיק לרדת.

יוסף נשאר וסבל, נשאר והתנוון.

רק לאחר שליוסף לא הייתה כל ברירה אחרת,

ולאחר שהאדונית ניסתה להרוג אותו,

הוא נטל שוב את סחורתו והמשיך בנדודיו.

עולם העבודה בישראל השתנה בשנים האחרונות.

כח העבודה הפך להיות יקר יותר, ההישגים למהירים יותר

וכל דקה שהשכיר לא עובד, עולה למעסיק הרבה מאוד כסף.

אז מה עשו המעסיקים? ניסו לייצר סביבה שתאפשר לעובד

כמה שיותר להתרכז בעבודה, ועם כמה שפחות מסיחים.

אל תדאג לבשל- קח תן ביס.

אל תדאג לספורט ובריאות - ארגנו לך יוגה על הגג.

ואפילו אל תדאג לאלף או לצאת עם הכלב - הבאנו לך דוגיסיטר.

כל התנאים כדי שנוכל להיות מרוכזים בדבר אחד בלבד - בעבודה.

סך הכל win win לכולם.

עכשיו אני יודע מה עובר לכם בראש,

"הבנתי מה כליל רוצה!"

דואגים לנו בעבודה להכל - אבל זה בעצם כלוב זהב!

אז אם כך חשבתם:

א. נעלבתי שחשבתם שאני כזה אובייסט

ב. אני ממש משתדל לתת זווית קצת אחרת.

בני אדם מטבעם הם יצורים יצרנים.

הם מאוד אוהבים להתנסות, לחדש, להמציא ולייצר.

זה אפילו תנאי בשבילם כדי להרגיש חיוניים, שמחים

ובעלי ערך, מסוגלות ובטחון עצמי.

האתגר בשוק העבודה הוא לא כלוב הזהב שאנחנו חושבים עליו

אלא שברגע שסביבת העבודה שלנו עוטפת אותנו כל כך.

וכל כך רוצה שנעשה דבר אחד בלבד.

כל היצרנות שלנו מתועלת למקום אחד - העבודה, הקריירה.

אנחנו פחות מבשלים, פחות מגדלים, פחות מנגנים ופחות מפתחים תחביבים

ודווקא כאן - מתפתחת התלות.

אחד הפחדים הכי גדולים שלנו - הוא להרגיש חסרי ערך. משועממים.

לא לעשות כלום. לא להרגיש התלהבות וניצוץ.

לא להיות מוערכים, כאלו שלא תורמים ושאף אחד לא ישים לב לחסרונם.

אך כשתחושת הערך והיצרנות שלנו הופכת להיות תלויה באפיק אחד בלבד

בדיוק כמו השקעות - זו הופכת להיות השקעה בסיכון גבוה מאוד.

ולאט לאט עץ היצרנות שלנו הופך להיות תלוי בענף אחד בודד.

רוב האנשים חושבים שהם יעבדו עד שיהיה להם X כסף

וברגע שיגיעו לסכום הX הזה -

יעשו את כל שאר הדברים שחולמים לעשות;

יטיילו, יכתבו, יבשלו, ינגנו יפסלו וכל אחד והפנטזיות שלו.

כולנו משקרים לעצמנו

אני מניח שיש הרבה מאיתנו שכבר הגיעו לX

שחלמו עליו לפני כמה שנים,

וראו שככל שהם התקרבו, הוא התרחק.

למה הוא התרחק? בגלל פחד.

עד שלא נגדיר לעצמנו מהן הפעולות האלה שאנחנו חולמים לעשות,

פעולות שלא קשורות בכלל לשוק העבודה

ונגם נעשה דברים אקטיבית כדי לגרום להן לקרות,

מובטח לנו שסכום הX ימשיך לגדול, ולגדול ולגדול.

הוא יגדל רק כדי לאפשר לנו לברוח מחוסר הוודאות ,הפחד והריק

שיצוץ ברגע שנגיע למטרות הכלכליות שלנו.

הפחד מהרגע שנשאל את עצמנו "Now what?"

בספרו "האדם מחפש משמעות" של ניצול השואה ויקטור פרנקל

כתב פרנקל "הריק הקיומי מתגלה במצב של שעמום".

אז כדי לא לשים את כל הביצים בסל אחד

וכדי להפסיק לפחד (במודע או שלא)

מהריק שיגיע, כשתגיעו ל-X

חשבו עם עצמכם, איך תוכלו להרגיש יצרניים כבר היום

מבלי לעבוד כלל?

תהיו יצרניים בכמה דרכים, אל תהיו יוסף.


Comments


bottom of page